פרפקציוניזם מעכב פרודוקטיביות

האם הפרפקציוניזם שלנו מייצר סוג של דחיינות?
או חמור מזה מרסק את הפרודוקטיביות שלנו?
האם הליטוש הזה שוב ושוב , לספר, למודעה, לפוסט, כדי להגיע לסוג של שלמות שבספק אם היא קיימת- גורם לנו לקיפאון.
בימים אלו אני סיימתי לעבוד על אתר אישי משלי, כמישהי בעלת סטנדרטים גבוהים מיותר לציין כמה תיקונים, ליטושים, וכמה איכות ה"מוצר" חשובה לי. ואכן בתקופת העבודה עליו  קלטתי כמה הדיוק הזה מכרסם בזמן ובאיכות החיים שלי.
ושהחתירה הזו לשלמות יכולה לטחון אותי לקיפאון, אם רק אתן לזה.
במילים אחרות, איך אנחנו יודעים אם העבודה שלנו "מוכנה לצריכה ציבורית"
אז הנה תרגיל אימוני-
אין נוסחת קבע, אבל יש החלטה שאומרת שמה שחשוב זה התהליך לא השלמות, עוד תיקונים, עוד גרסאות הם אין סופיים, ובתהליך, בכל תהליך יש שלב שצריך להתחיל לפרק את המרדף המשתק של שלמות. לאמן לשחרר, לעשות את המיטב ולשגר, אין לי ספק שזה יגרום לכולנו לייצר יותר, עוד פוסטים, עוד תקשורת, עוד תוצרים, חשוב שיהיו טובים, אבל מושלמים? שמתמהמהים מידי, לזכור שהשיפוטיות שלנו מעכבת עשייה, את העשייה שלנו. ושבתהליך עבודה חשוב לשלב שמחה. והכי חשוב, להישאר בתודעת צמיחה.