הארווי מקיי טוען שכוח הוא תולדה של כמה קשרים אספנו בחיינו. 
מקיי מספר כי הוא ושני חבריו ישבו, ועלתה השאלה לכמה אנשים יוכלו לפנות בשתיים לפנות בוקר במקרה חירום פיננסי. חבריו אמרו 3–2 אנשים, הוא אמר 50 "
והוסיף המלצה "קשרו קשרים כאילו החיים שלכם תלויים בזה, מפני שהם באמת תלויים ברשת הזאת"

אני שואלת, האם אנחנו לא מסוגלים לספק עבור עצמינו את האושר האולטימטיבי
מבלי להיות נזקקים לאנשים ולמשהו ממישהו?

יותר מזה כשאנחנו מתחילים לתלות את האושר שלנו באחרים, אנחנו מאבדים את האינטימיות עם עצמנו!

אני מאמינה שברגע שאנחנו לומדים להוקיר ולהכיר את האינטימיות לנו עם עצמנו, רק אז נוכל להבחין בגודל התרומה של האנשים והסביבה שלנו עבורנו. כשהאינטימיות הזו לא תלויה בדבר ובאף אחד – אנחנו נעשים לפתע הגדולים עבור האחרים.

בשביל זה לא צריך לבקש רשות מאף אחד – רק להסכים להיות מי שאתה, לקבל, ללמוד, לקלוט, לאפשר לעצמך לסמוך עליך. כן כן על עצמך.
זו הדרך ליצור יחסים !
לתת כניסה ויציאה חדשה עבור עצמכם בעולם, מעבר לכל הגבלה של : יאהבו אותי, או לא לאהבו אותי.
או הגדרה של מה טוב וראוי לאחרים אלא לך ורק לך.

אין מטרה מוצהרת מלבד להיות אתה הכי אינטימי שאתה.
ישר אותנטי – מפותח ונכון להתפתח.
אז לפתע יבואו האנשים המדויקים שלך, שאיתם המאמץ הוא מזערי, שירצו להיות חלק מהאותנטיות שבך, שיאפשרו יחסים אותנטיים, שאפשר יהיה גם להתקשר אליהם בשתיים לפנות בוקר לבקש עזרה. ממקום של עוצמה ולא רק הזדקקות.

כי הכי חשוב לחיות חיים שאוהבים