בבריף האישי שלי

בבריף שלי קוראים לפרק הזה – שוק התחרות. אז שוק היועצים, המרצים המומחים העסקיים והאישיים מוצף . יש שפועלים באופן אגרסיבי ויש שעובדים מפה לאוזן. יש שמוציאים קלטות, ממלאים אולמות, וממתגים את עצמם כגורויים ממציאי שיטות עם קו ישיר לבורסה, לתת מודע, ללא מודע וללא נודע. לכולם יש מפתח סודי לשער ההצלחה. לכולם ערימות עדויות של אנשים שמתארים איך העסקים והחיים שלהם נסקו מהיום בו פגשו את X או את Y . איך הם אישית היו במצב קשה עד שהתוודעו לרזי השיטה ששינתה את עולמם. ואיך הכול בידינו בשפה שאנו מדברים ובעוצמת החלומות שאנו חולמים. אותן הבטחות בשיטות שונות
כולם עושים טוב כולם אומרים נכון. והעצב האמיתי עליו יושב כל תחום האימון. הוא עלינו על כל אחד ואחד מאתנו. מרוץ החיים שכולנו חווים, היום יותר מתמיד, סטרס הקידמה והפחד להישאר מאחור- ה ה ח מ צ ה ! כולם חווים, שומעים ועדים לאקזיטים ולסיפורי אגדות, כולם רוצים למצוא ייעוד להיות יותר עשירים, יותר מאושרים ויותר מוגשמים.. כי הרי מובטח לכולנו להכיר את אזור הגאונות שלנו. ועכשיו ומהר ולפני שיגמר.
טראמפ הוא דוגמא קלאסית לאיש שיש לו הכל, כסף, בניינים בצנטרום של העולם, אישה מהממת, אבל זה לא סיפק אותו, רבים האנשים שחשים סוג של רעב למשהו שהוא לא ברור, אז איפה זה מתחיל ואיפה זה נגמר?
בטח לא בכל הסיר לחץ הזה. אני מאמינה באימון שהוא לא אינסטנט, הרגלים אמונות והתנהגויות לא משנים ביום אחד, לא בהרצאה אחת, ולא בסדנא אחת, אלא בהפנמה ובתרגול עמוק ויסודי שמחובר פנימה. אז בואו נרגיע ולא נמלא את החלל בבולשיט. נעבוד ממקום בטוח והכי חשוב שנרגיש מאוזנים.