נוֹכְחוֹת

הבקשה שלנו להיות נוכחים בעולם, או

החיפוש שלנו אחר הנוכחות שלנו בעולם

שחסרה כלכך בתקופה הזו כשאין מפגשים בעולם הפיזי

בעצם מיוצגת על ידי ובאמצעותם של

טקסטים, פילטרים ופיקסלים של מסכים

האם בהכרח נוכחות בעולם קשורה בהחצנה של מי שאנו

הופכים להיות במיינד של אחרים?

או ברושם  שאנו עושים על העולם החיצוני?

המושג נוכחות בעיני קשור

ביחס הכנה ההדוק והאותנטי

שאנו יוצרים קודם ולפני הכל

עם עצמנו בתוכנו

הרי כשאנו מנסים לשלוט ברושם שאנו עושים על אנשים אחרים,

אנו מביימים את עצמנו בצורה לא טבעית.

התוצאה היא חוסר אוטנטיות

והתרחקות ממי שאנחנו

הניסיון לקבל כלים פרקטיים להנכיח

את עצמנו חשוב שיהיו מבוססים על "האמת המוצרית" שאנחנו

הן בתקשורת המילולית והן בלא מילולית.

על מנת שנוכל  להנכיח אותנו באמת ובתמים,

חייבת להיות הרמוניה בין כל המרכיבים של העצמי

– הרגשות, המחשבות, הבעות הפנים והגוף, ההתנהגות.

אם הפעולות שלנו אינן עולות בקנה אחד עם הערכים שלנו,

לא נרגיש שאנחנו כנים עם עצמנו.

אם הרגשות שלנו אינם משתקפים בהבעות הגוף שלנו, לא נרגיש אמיתיים

ועכשיו באתגר שנוצר עבורנו

מה אפשרי להנכיח אותנו

ללא קהל, פיקסלים, פודקאסטים וכל אלו?

והאם זה אפשרי:)

להפוך להיות נוכח כחלק מהכלל מהכל

בתפיסה שלנו את עצמנו

רק על ידי עצמנו ובעצמנו..

חומר למחשבה

ורד שני בטש