שניר שלי בת 21

ושוב עולה בי האמירה הנדושה והסובייקטיבית 

"רק אתמול נולדה" 

הזיכרונות שהוצפו לי הלילה על הדרך לבית החולים,

על חווית הלידה ועל תקופת התינוקות שלה. 
אני כותבת הגיגי סופש מתוך המחשבות על זמן ועל המשמעות שבו
כן זמן …דווקא הוא (כביכול) הדבר הכי מדויק 
שאין עליו שום ויכוח
תכלס גם הוא נתפס סובייקטיבית עבור כל אדם ואדם, 
אם אני חשה שעבר זמן רב 
או שהיה לי יום ארוך, או קצר, אני משקפת תחושה
שנצרבה בעקבות פעולות והספקים שעשיתי או לא עשיתי, 
בזמן שהוא קצוב ומוחלט עבור כל שאר העולם.
כלומר הזמן הוא ביטוי של יכולת התודעה להבחין בשינויים ולחוות אותם, 
ואין לו משמעות בזכות עצמו. 
מה שמאפשר לחשוב שאפשר לבטל את מושג הזמן כמושג מוחלט 
ולראות בו בזמן עיקרון יחסי ליכולת התפיסה האנושית האישית של כל אחד ואחת.

חשיבות קיומם של המושגים:

עתיד, עבר והווה לתפיסת המרחב שלנו

קחו רגע או שניים זמן למחשבה:)