פאוזה או תקיעות

אלא מבינה שהוא שלב, בגדילה שלי
שיש משהו שכרגע לא בשל, לא מובן, לא נילמד, לא עבר עיבוד

לא פעם אני אפילו מבינה (אינטואיטבית) 
שכדאי ומומלץ לייצר פאוזות 
ולקחת מרחק להערכה מחודשת להתבוננות 
פנימית על הגורם המעכב

שה"מומנט" (הריק) מזמין לצמיחה ..למשהו שלא יהיה אפשרי 
אם לא אעצור לרגע (גם אם הרגע הזה מתארך חודשים)

הפאוזה – מבקשת ממני לראות משהו שאני מסרבת לראות

שרק כשאפגוש ואכיר בו (אותו) אוכל לשנות
ולאפשר צמיחה לשלב הבא

הפאוזה – מבקשת ממני להתבונן במה וממה כדאי ורצוי להיפרד,
מהצודקת, מהיודעת, מהילדה הקטנה, מהאמונה 
מהפחד… מהרווח שכל זה מייצר 
ובעיקר להבין ש"הרווח" הוא לגמרי הפסד

לביקור של "העיכוב" – יש כוונה
רובינו לא מוכנים לקבל אותו
ולהיות בו
רובינו 
ממהריםלתשובות שבאוטומט
ממהרים להיות צודקים – 
ממהרים לדבר הבא 
בלי למידה
כדי לא להרגיש את הריק
כאילו שלא נפגוש אותו שוב בפינה הבאה
ואז אין התפתחות

האתגר הוא ללמוד להיות בתחושות של כלום לא קורה 
מבלי לייצר טרוניה ודחיסות 
ההיפך
לייצר קבלה של המצב תוך התרחבות והקשבה
כדי שתהיה התבוננות
של מה מאפשר המצב כרגע כמו שהוא עבורי
ליצירה של משהו חדש

כי הכי חשוב לחיות חיים שאוהבים