שוברים שיאים באמצע החיים

איך זה קורה שאנשים  באמצע החיים, נעשים ספורטיביים יותר? מה גורם לאנשים  להתמסר לכושר ולתחביבים סמי מקצועיים, ולשבור שיאים אישיים שלא מביישים את גילאי העשרים? 

קוראים לזה, משבר אמצע החיים, הוא יכול לתקוף בכל סגירת עשור משמעותי (30,40,50,60) אחרי שמבינים את הבלוף של הריצה אחרי הכסף, הבתים, הבגדים, והמכוניות. מחפשים את השיא הבא שהוא לא בתחום הקריירה, ששחקה אותם עד כה.

 וכדי  לעקוף את כל תחושות ההחמצה. ספורט  יכול להופיע  בצורה של התגלות, ספורט "מתיישב" על אותו עצב של העולם העסקי ומהווה פולחן אלטרנטיבי, וגם כאן, משהו מרגיש דומה, מצד אחד מייצר הילת כבוד, בדרגה שאתה נמצא, ובסט האיבזורים  המתבקשים, מה ששומר על מעמד, ומצד השני מייצר בונדינג  שמביא איתו ניחוח נוסטלגי של חברים בטיול כיתה עם אופניים, חסקה, או כדור במגרש של השכונה.  מוכר בתחרותיות שהוא יודע לספק ממש כמו בקריירה. וכך  מפסיקים מרדף אחד ומתחילים מרדף חדש. ההישגיות מקבלת פנים שונות ודומות כל כך. והוא מתגמל בדרך שלו, באנדרופינים שהוא משחרר, בחיוניות שהוא מייצר. ומרגיש כמו שחזרנו  למסלול.