צער, כאב, חשש
הם סוג של אורחים שבאים והולכים
כמו קצף של הגלים מתמסמסים ושוכחים
שנאה – יש בה פוטנציאל להיות דיירת קבע
ובדרכה הנוקשה לכלות גם אחרים –
קיומה במעגל ולא בגל
וכך כתבה ביומנה- אתי הליסום שנרצחה באושוויץ
'תני לצער את כל המרחב וההגנה הנחוצים להם בתוכך,
משום שאם כל אחד יישא את היגון שלו בכנות ובאומץ,
הצער שכעת ממלא את העולם ישכך.
אבל אם אין לצער מרחב מוגן ורוב המרחב
בתוכך מוקדש למחשבות שנאה ונקם-
מהם יוולד צער חדש לאחרים.
כי אז הצער המתקיים בעולם הזה לא יעלם, אלא יוכפל.
יום מלא חמלה חסד
ורד