הפרידה כאובדן

כשאני אומרת כן –  להצעת נישואין

באותו רגע, יצרתי הבטחה:

שלעולם לא אתאהב באף אחד אחר, שלעולם לא אחווה סחרור חושי

 ופרפרים כבר לא יפקדו לי את הבטן

משהו ממני בוחר להעלים חווית רגש עוצמתית מהחיים שלי..

לכל מה שאני אומרת כן – אני בעצם אומרת לא למשהו אחר (אופציונלי)

לאורך החיים כשאנו עושים בחירות בין חברים, קריירה, מקומות מגורים,

אנו מייצרים היפרדות מהמשהו האחר…שאמרנו לו, לא

למעשה פרידה היא סוג של אובדן- אובדן של פוטנציאל

מהרגע שאנחנו נולדים אנו נפרדים וחווים אובדן: מהרחם, מחבל הטבור, מהפטמה, מהמוצץ, מהטיטול, מהגננת, מהמטפלת, שנה אחר שנה ממסגרות: מכיתה, מחוגים, מחברים, מתחושות, מריחות, מרגשות…ממקומות 

לחוויות הפרידות הראשוניות , תהיה השפעה על האופן שנבחר לקיים פרידות בעתיד כאנשים בוגרים.

מהרגע שנולדנו אנו משילים ונפרדים מחלקים ילדיים, בחוויה הרגשית הפנימית הן פרידות משמעותיות (עד כדי "גמילות")

"ברציונל" הן פרוזדור/מעבר למשהו "בוגר" יותר, לשלב חדש

תחשבו על המושג הזה "לעולם לא" 

"לעולם לא"– אמירה חזקה מוחלטת וסופית. 

"לעולם לא" אומר שזה נגמר שזה נעלם. 

"לעולם לא"  מקור חזק לדרמה שאנו נוטים לייצר בנקודות זמן קריטיות  בחיינו

הדרמה מבקשת לשחזר בעוצמה רגשות ילדותיים את האובדן 

הדרמה מתמכרת לעצמה ומבקשת לחזור לאותו מקום רגשי ולייצר את אותם דפוסי התנהגות ילדיים,

(כמה בא לנו לפעמים לרקוע ברגליים לשכב על הרצפה וליבב כמו תינוקות)

לחזור ולכאוב את אותו כאב, של אותו אובדן שוב ושוב

מתוך הקושי לוותר על ההבטחה שכביכול נוצרה עבורנו ואינה.

"ההתמכרות" לשחזור החלקים הכואבים, יכול להפוך להיות הסרט היומי שלנו.

אנו נכנעים ומאפשרים לו לחבוט בנו שוב ושוב מה שיגרום לעצירה של החיים ע"י התעסקות בעבר מבלי לחולל שום הבטחה לעתיד.

שלא נטעה ה-אבל הוא שלב חשוב – כשהוא קצוב להתאוששות ולמידות

התקיעות בשלב הזה מעכב באופן טבעי את הפוטנציאל לקיים חיים בריאים

אין דרך להחזיר אדם מהמוות

לפעמים אין דרך לתקן  מערכת יחסים שבורה

אין ברירה לעזוב ארגון שלא משרת משהו שמשמעותי עבורך.

וכשממשיכים הלאה מה שהיה כבר לא יהיה ומה שהיה- נעלם,

אובדן של מערכות יחסים (פחות של רכוש)

יהיה גדולים ודרמטיים יותר

מערכות יחסים עם אנשים

מערכות יחסים עם הקריירה

מערכות יחסים עם הקהילה שלנו

מערכות יחסים עם רעיונות שאנו מזדהים איתם

כל מערכות היחסים הללו נותנים משמעות לחיים שלנו,

כאשר אנו "נאלצים" או "בוחרים" להיפרד מאחת ממערכות היחסים האלו

חלק בזהות שלנו נאבד יחד איתם

הדבר הזה שיצר כל כך הרבה משמעות בחיים שלנו אבד.

אנחנו יחד איתו הולכים לאיבוד ומרגישים תחושה של ריקנות,

אובדן פוער בנו חלל שמטבעו גורם לערעור הבחירות שעשינו 

את החלל  –  ימלא כאב, /הצטערות ( צ.ע.ר) 

על אובדן החוויה , הרעיון,  האדם  שהביא משמעות לחיים שלנו

ועכשיו, כבר לא קיים

בדיוק כאן לחלל הזה נכנסת הדרמה:

ההתלבטות, הדיבור הפנימי, האם קיבלנו את ההחלטה הנכונה?

ככל שזו, הדרמה תתעצם : נשאל אם החיים שלנו הם משמעותיים בכלל.

או שמא אנחנו פשוט מבזבזים את האויר שאנחנו נושמים בעולם

מתכון קלאסי למצבים דיכאוניים (דכאון אחרי לידה, אחרי פיטורים, אחרי פרידה…)

דיכאון כאמור מתרחש כאשר משהו מרגיש חסר משמעות, החסר הוא ריק,

שמעמיק את חוסר הפעולה של כל הפעולה.

אנשים "בריאים" (אין הרבה אז תרגיעו):

יפסיקו לסבול בגלל דברים שהם לא יכולים להחזיר, ויתמקדו במה שיש להם שליטה, כהזדמנות ליצור חדש ולעבור הלאה..

ובכל פעם שילכו לאיבוד, הם יחזרו לעסוק בעניינים פרקטיים, כדי ליצור מרכז פנימי יציב-  שהוא הבסיס של האינדיבידואל

הם ימעטו לחוש החמצה ודיבור פנימי מטלטל

הרי להם זה כבר ברור – שאין רווח בלי  הפסד

זה הרי מובטח בעצם קיומנו. מרגע לרגע, מדי שנה, אנחנו מוותרים ומשאירים מאחורי האני הקודם שלנו.. אנחנו מאבדים אמונות ישנות כדי לייצר פרספקטיבות של אמונות חדשות

אנשים אוהבים לחשוב שצמיחה היא אופוריה, אולם, שינוי אמיתי משלב לא פעם רגשות מעורבים  – מצד אחד צער על מה שהשארנו מאחור ומהצד השני שביעות רצון של מה שנהפך או הפכנו להיות.

בחווית פרידה או אובדן רצויה:

• נהייה מוכנים לאבד משמעות אחת כדי ליצור משמעות גדולה יותר,  כצורך בהתפתחות, מתוך הכרה שכל צמיחה דורשת מידה של אובדן, שהשניים מתרחשים יחד וכרוכים זה בזה.

בחווית פרידה או אובדן לא רצויה :

• נאחז בעבר וננסה נואשות לשחזר ולהחיות את אותו רגש מחדש- כי כל הזהות נקשרה במערכת היחסים החסרה,  ה-אין יקבל מקום ולא ה-יש, בכך נתחזק נפש מסוכסכת פנימה והחוצה נפתח גישה קורבנית, פסימית ונפחד משינויים. 

המפתח למערכות יחסים בריאות:

• קודם ולפני הכל להבין שיש לנו אופציה של בחירה: ללמוד לקבל את האובדן כדי להשאיר את העבר מאחור, כחלק מהרצון שלנו להתפתח.
• ביסוס הזהות האישית שלנו, כאינדיבידואל (תהליך שבו אנו לומדים את עצמנו, להכיר ולהוקיר אותנו, כדי שנלמד ונוכל לסמוך עלינו, ממקום יציב ולא מטלטל)
• אינדיבידואל, יודע לפתח מערכת יחסים, (זוגית, עבודה, קהילה, חברים) שגם אם מתקיימת בה תלות רגשית, התלות לא תהווה תחליף להיות מי שהוא או היא בעולם כאינדיבידואלים.

(אנשים שאינם מסוגלים לאהוב או לכבד את עצמם, יזמנו באופן טבעי סביבה שלא תאהב ותכבד אותם- זו תהיה הסיבה לכישלון ביחסים שלהם עם העולם)

• מערכת יחסים טובה: מתקיימת, כאשר אנשים מכבדים זה את זה, משום שהם מאשרים ומכבדים קודם כל ולפני הכל את עצמם כאינדיבידואל!!
• מערכת יחסים טובה נמנעת מלייצר דרמה משום ש"היא" מוצאת שהסכסוך מיותר, כי הוא פוגע במשמעות ובחשיבות שביחסים.
• מערכת יחסים טובה היא הזדמנות לאפשר לייצר קרקע תומכת להתמודדות עם פרידות באופן בריא ומעצים מהמקום החזק שלנו  כאינדיבידואלים  שיודעים לסמוך על עצמנו
• מערכת יחסים טובה יודעת שליחסים יציבים וטובים, אין צורך לעשות שימוש בדרמה ולהמציא סכסוך, כדי לאשר את אהבתם. ליהפך, יש למזער את הסכסוך, כדי לפנות מקום לאהבה שכבר נמצאת שם.

ככל שנלמד להשתחרר מהחלקים "שאבדו" 

מתוך ה"אני הפנימי היציב"

כך נוכל להצמיח משהו חדש

טוב בהרבה יותר ומעבר לכל דמיון

כי הכי חשוב לחיות חיים שאוהבים

.