האם אנחנו מובילים את הדור הנוכחי
לשחק את תפיסת האידיאל של הפוטנציאל האנושי?
תהיו הגרסה הכי טובה של עצמכם (כולנו זועקים)
אפשר להיקרע במשך חיים שלמים
בשאיפה הזו למצוינות .
האם אנחנו גוזרים חיים תחת סטרס – של דור שלם
באמצעות שימוש במושגים גרנדיוזיים?
כמה חוסן נפשי הם/אנחנו זקוקים
כדי לעמוד אחר הסטנדרט שבמרדף הזה?
היום הרצאתי בפני מנטורים (רובם גברים להפתעתי)
על התפקיד שלנו, בהגדרת הגדרות
בניסיון של כולנו למתג אישיויות
האם יש משהו מקולקל בעצם ההתייחסות והניסיון
שלנו להתייחס ולייחס אנשים ל-מוצרים
כמו גדג'טים שמתעדכנים דורות
דרך "הורדת" גרסאות
האם אולי אלו דווקא מרחיקים אותנו מעצמנו?
מבלבלים אותנו ויש שיגבירו את תסמונת המתחזים
שממילא מקננת באנושות שאנחנו?
אנחנו בתקופה ש"אקראיות מנוהלת" הפכה ללגיטימית,
אז אולי דווקא הגדרות/מסגרות/טייטלים/
יכולים להיות גמישים יותר?
ואלו יהפכו להיות החדש של תפיסת האידיאל האנושי
או שאולי כדאי שלא ננסה להגדיר אותו כלל
אף וגם?
חומר למחשבה
אם המטרה תשתנה מהדבר המוגדר הזה של איך ניראת הצלחה
ולמטרה חשובה יותר
שהיא הורדת רמת הסטרס הקולקטיבי
יש שגם הדרך והמושגים ישתנו איתה
ואולי דווקא שם (מייתר ג'וי) יבואו חידושים שפיללנו….
חומר למחשבה אמרנו
נעים מאוד אני ורד שני בטש מומחית בשיווק, פרסום מיתוג, אלופה בפיצוח ובניית קונספטים, מפיקה, יוצרת, מומחית באנשים, מנטורית קואצ'רית מאמנת קראו לזה איך שתרצו, העיקר שהגעתם ליעד.
מבטיחה להיות המצפן לדרך שלכם
נעים מאוד אני ורד שני בטש מומחית בשיווק, פרסום מיתוג, אלופה בפיצוח ובניית קונספטים, מפיקה, יוצרת, מומחית באנשים, מנטורית קואצ'רית מאמנת קראו לזה איך שתרצו, העיקר שהגעתם ליעד.
מבטיחה להיות המצפן לדרך שלכם
© ורד שני בטש